הכל שקט...

ים שחור, אדמה קשה
הסימנים חרוטים
אני לא מצליחה לראות.

קר לי כל כך, כמה חשוך כאן...
למה אני לא זוכרת?!

עינייך בורקות אליי בחשכה המאיימת
אני יודעת שאת באה משם, מים האבדון
מהגן בו האבנים הקרות פורחות
מהמקום אליו גם אני עוד אגיע.

את יודעת, אני מרגישה שאת יודעת
את מתקרבת אליי, הפחד הנורא משתלט
אני מרגישה את עצמותיי נסדקות
את המערכות קורסות
אני מתמוטטת, אבל רק כמעט.

אני חייבת להיזכר, אני חייבת
זה עדיין שם, רק להגיע לשם
עוד קצת,
ונגמר.