|
האחיזה שלו במציאות נהיית רפויה
שיברי חלומות חסרי הגיון
הוא בוחר לא לשרוד את הפרידה
רק כדי שהיא תחזור להציל אותו
מעצמה
רסיסים קטנים, הוא שוב נשבר
זה חותך לו את הידיים
הצער הטרי עוד לא עבר
רסיסים קטנים
השחור יותר שחור בלי רסיסים בשמיים
זה לא החיוך שלה שמספיק מרפא
לשלוף אותו מהתהום
נווד משוטט בין אוהב לבין שונא
כשהיא רחוקה הוא רוצה אותה רק לו
אם תרצה
רסיסים קטנים, הוא שוב נשבר
זה חותך לו את הידיים
הצער הטרי עוד לא עבר
רסיסים קטנים
השחור יותר שחור בלי רסיסים בשמיים. |
|
|
"...אז יש לו
יקום משלו, עם
חוקים משלו,
והוא חיי בו
לבד, עם הנוכחית
שלו.
עד שהוא יאמלל
אותה והיא תעזוב
אותו, או שהוא
ימאס בה ויזרוק
אותה (אגב,
שנראה לי שהוא
מאס בי) או
ש..."
גררר... סטופ!
(לעצמי, עם
סטירה
וירטואלית-היפוטתית).
מונולוג שמישהי
מנהלת עם
עצמה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.