חושב רק עלייך, על דמעות הזולגות,
ושוטפות את פנייך, כמו טיפות ענוגות,
ביום גשם חורפי, מעונן וסגריר,
פותח את פי, לא מצליח לשיר,
את אותו שיר ישן, מוכר וכואב,
ששמענו מזמן, כשאמרתי "אוהב".

לפתע שתקת, לא ידעת מה לומר,
אחרי המילה, ביננו כלום לא נשאר,
כי עזבת את הכל, בין היתר גם אותי,
ומאז לא הפסקת לחלום את דמותי.
אבל אליי לא חזרת, כי פחדת מכולם,
ונשארת רק זכרון שכמעט ונעלם.

אומר לך עכשיו, ההפסד כולו שלך,
כי יכולתי לעד, לאהוב רק אותך,
אבל העדפת בחור אחר על פניי,
ומאז את רק רוצה לחזור לחיי.
אבל פגשתי אחרת, והיא מדהימה,
שאותי היא אוהבת, מכל הנשמה.

אהובה מיתולוגית, רוצה לומר לך,
כי בלעדייך לא הייתי פוגש את המלאך,
ששינה את חיי, מקצה אל קצה,
לכן להודות לך מקרב לב אני רוצה,
על שיצאת מחיי, על שעזבת אותי,
על כך שבזכותך פגשתי את אישתי...