כמו פצע
פצע שממאן להגליד
כל פעם כמעט מחלים ונעלם
אבל ממש כמעט לפני שהוא מחלים
הוא חוזר ונפתח
וכך שוב ושוב.
לבסוף, לאחר שיחלים הפצע
תשאר רק צלקת.
צלקת עמוקה שתשאר על הגוף
ותמיד תזכיר את הפצע שהיה שם.

כך גם ליבי
עזבת והשארת אותו פצוע, שבור.
כל פעם כמעט מצליחה להתאושש ולהתגבר
אך שוב נופלת ונזכרת
איך היינו פעם, שנינו מאושרים ביחד.
איך האהבה אותנו החזיקה
ואילו כעת מרוחקים, מתנהגים כזרים.
ובחלומות חוזרים למקום ההוא
הטוב והבטוח
מקום שישאר בלב כזיכרון ישן
כצלקת.