נעלמת לך מחיי ככה פתאום
מבלי לתת התראה מוקדמת.
כמו אגם של דמעות, כל פעם שמוזכר שמך
שופך ליבי מפלים של עצב.
גרמת לי להתמכר אליך ופתאום
לקחת את מה שהכי הייתי צריכה
ומשאיר אותי שבורה ועזובה
והולך לך הלאה.
לא עובר יום מבלי שאני בוכה
לא יכולה לעצור יותר את הדמעות.
מנסה להתאושש, לרומם את מצב רוחי
אבל מגבוה אני צונחת למטה, ולא מצליחה לקום.
פעם זה לא היה כך,
ילדה מאושרת, אומרת שהכל יהיה טוב
יודעת לעודד את כולם אך לא את עצמה
רואה כאב של אחרים ועוזרת להם להתמודד איתו
אך עם הכאב שלה עצמה, לא מצליחה.
הוא חוזר ומכה בה כשהיא לבד,
ברגשים של חולשה בא ותוקף
והצל שלו תמיד עליה, מחכה להזדמנות לחזור.
והיא נקרעת בתוך עצמה, לא יודעת מה רוצה
ואיפה החיים שהיו לה קודם? |
