הולכת על שפת הים
ברגליים יחפות
כשהרוח מכה בפנים
והחול חודר בין האצבעות.
רואה אותך
מבטינו נפגשים, נצמדים.
והעיניים מרותקות, צמאות לשאוב את הכל במבט
עד לרגע האחרון בו אני משפילה את מבטי,
אולי מבושה, אולי מהתרגשות.
כך, חותכת את החוט שנוצר ביננו
וממשיכה לשוטט, לא יודעת לאן.
הולכת בלי מטרה
ורק דבר אחד בראש - אתה.

רוצה לחזור אליך, להיות חבוקה בין זרועותיך
להרגיש אותך.
אבל אתה רחוק ממני - לא יודעת איפה
מאבדת אותך.

מאוחר יותר עוברת שוב על שפת הים.
רואה אותך, מישירה מבט
וממשיכה ללכת.
ואתה עומד שם.
מחכה - אולי לי, אולי לא.
עוברת שוב לאחר כמה דקות,
ואתה עדיין שם, מחכה לי.
מתלבטת בלב, הלב רועש
לעצור? לדבר? לנשק?
מביטה עמוק אל תוך עיניך וממשיכה קדימה
לא ברור למה, ומה מושך אותי הלאה.
ואתה
כנראה מתייאש, מאבד תקווה
רואה אותי הולכת ומתרחקת
והולך גם כן.
לא מפסיקה לחשוב עליך,
על המבט, העמוק כל-כך שלך,
על רוח השטות והילדותיות שבך.
ורק רוצה לראותך.

ביום שלאחר מכן חזרתי אל החוף
מקווה בתוכי שאתה עוד תהיה שם
אבל אתה כבר לא חיכית,
ורק כעסתי על עצמי
איזה טיפשה הייתי
למה לא עצרתי.
כשהיית שם - הלכתי.
ועכשיו אינך - ואני שם מחכה.