הכל היה טוב מידיי כדי שיהיה אמיתי
לא יכול להיות שכל כך הרבה אנשים אוהבים אותך פתאום, לא יכול
להיות שבאמת מצאת את החברים האמיתיים שלך, אלו שלא יפגעו, שרק
יעשו לך טוב בחיים, אלה שיבואו לחבק בלי סיבה, אלו שיראו את
הדרך המאירה.
פשוט לא האמנת ובחרת להרוס הכל
שברת ולכלכת.
כל שבריר קטן של תקווה את ניפצת במחשבה שאין יותר חיים מהאתמול
שלך,
אבל יש ואת נמצאת שם אבודה במבטים החודרניים של כולם, עם
הביקורת שלא נגמרת באיך שאת לבושה היום.
הם באים ועוקרים לך את הלב, משאירים אותך על הרצפה כדי שתוכלי
לראות כמה שהם למעלה וכמה שאת למטה כל כך לבד
הבכי שלך בכלל לא נשמע, את צועקת אבל אין לך קול באמת. ולהם
אין אוזניים. יש להם רק עיניים כדי לראות את הסבל שלך, אבל גם
את לא תמימה, את בועטת להם ברגליים ומנסה להפיל אותם יחד איתך,
אבל להם יש כח להשאר בפסגה.
את אבודה, תביני כבר, לא מגיע לך להיות שמחה אנחנו נותנים לך
חיוך אחרון, ועוד רגע, הבכי יתפוס שוב את מקומו על פניך שהפכו
ללבנות.
שערך יהפוך ליבש
שפתייך לא יגעו שוב בשפתיים של אחר
ידייך לא יחבקו שוב צוואר של אחר
רגלייך לא יהיו יותר יציבות על הקרקע
וראשך, ראשך יחדל מלחשוב מחשבות טובות
הלב שלך ינעל והמפתח יזרק למעמקי הים
                 את אבודה לנצח בן הרסיסים של נשמתך