אני אוכל שווארמה למרות שכואבת לי הבטן. ככה זה. כשהקיבה
קוראת, המעיים עוברים לדום, ומתכווצים ומתכווצים... כואבת לי
הבטן. אני צריך לשירותים אבל אני באמצע ביס. למה אני צריך עמבה
עם השווארמה? למה? תמיד טענתי שבשביל ליהנות טוב מאוכל צריך
לאכול אותו לפרודותיו. אם אוכלים אפונה צריך לאכול אפונה, ואם
שווארמה אז שווארמה, ולא אפונה עם גזר או שווארמה עם עמבה. אז
למה אני אוכל עמבה? ועוד עם טחינה... אבל זה טעים, זה ממלא את
הפה, ואת הבטן, ואת החלל שאת השארת לי כשהחלטת לזרוק אותי
באמצע השווארמיה. סתם. הלוואי שמישהי הייתה זורקת אותי
בשווארמיה, אז לפחות היה לי תירוץ. "כל דמעה מעיני זולגת עם
ניחוח הכורכום של העמבה" - פיוטיות של חמור. המוכר רואה אותי
בוכה ומזמין אותי לפחית קולה, ככה שיהיה לי קצת מתוק. אבל איפה
המוכר הזה, המיוזע, שיתייחס אלי? אני קם בכבדות לשלם, מנגב את
איזור הפה, והולך לשירותים. יש נייר טואלט.