סדום בין הים למדבר,
בתחתית העולם המוזר והאכזר.
חורבנה לא הושלם מעולם.
רק נסתם הגולל לאלפיים שנה.
שוב עולה מזדקרת במלוא הדרה,
מישרה את גבה, מתריסה,
זוקפת קומה וגבה חצופה.

שוב אוחז בה דיבוק,
שוב תחזור לסורה.
כאילו כלום לא קרה,
רק שינתה את נופה
על פי צו התקופה.
והרשע חוגג,
והרוע גלוי, אין נסתר.
החיים מתנה מהיום למחר.

עיר מתהוללת, עיר מבולבלת,
קרה, מצמררת.
בקרדום אורותיה, אורות הניאון,
שוב כורה לעצמה את קברה,
לחופו של הים התיכון.