מיכל גולד / אין לי זמן |
הולכת, אבל תמיד חוזרת.
ואז אני רואה אותה איתך,
ובמורד הלחי משתפלת דמעה לחה
ומסביבכם כמו הילה בלתי נראית,
כמו משהו בלתי שביר ומנצנץ
כאילו רק שניכם יודעים איזו אמת,
והלב שלי שוב מתכווץ.
ואז אתה חוזר אליי,
כאילו כלום,
ואני לא מבינה איך אתה, אתה,
כל כך אטום.
ואתה לעולם לא תבין מה קרה,
ולמה אני בוכה
כי אני רק אגיד שוב באותה הצורה:
"אין לי זמן",
ובטח שלא בשבילך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|