בשנייה, כשהשעון נעצר
כמו רוח רפאים קטנה
הופעת מולי ונשימתי נעתקה
כל העולם עצר
כשחייכת אליי בפעם הראשונה
ועכשיו דבר לא נותר
ואני מחפשת הכוונה

פעם רק ציפיתי, חיכיתי שיבוא
אותו רגע לו כמהתי
בסתר, במחבוא
אותו חיבוק שקט, רגוע
אותה צביטה בתוך הלב
ועימם העצב הבטוח
והלמות הכאב

והיום איך השתניתי
איך עברו בי הזמנים
איך הכאב בתוך פניי כבר חרץ לו חריצים
ואני עודי חולמת על ימי מפגש חטוף
על העיניים שברגע נצמדו אל זה הגוף

ולחוש שוב מתחננת
אך זוכרת החורבן
שהותירה בי נשמתך החיוורת
באותו לילה לבן

כמו הכל רגיל עודי צועדת
בשבילים המוכרים
מחבקת, מחייכת
ממשיכה כי ממשיכים
ומאחוריי עוד זורח הכוכב שלך ברום
הוא למגעי צורח
עד אשר נדם פתאום.