תתקרב צעד אחד,
ואני אקריב קורבנות של אגו וניצוץ.
היינו תמימים.
יכולת לשרוק והייתי רצה לחבק אותך,
כל-כך צחור,
בדיוק כמו שלא יכולתי לקבל מעולם.
גוונים של ספקות זורחים בתוכך,
אני תמיד הייתי יציבה ואפורה.
תבכה לי דמעה אחת,
ואהפוך את הבאה לאחת של צחוק.
פעם יכולנו לדבר שעות על אלוהים ומוזיקה,
היום נותרו לנו אמונה ומנגינות,
אבל שתיקה.
אל תיזכר יותר, הכל היה בשבילך.
אדיר, מטריף, דרמטי מדי.
ידענו שקשר כזה ייפרם בעוד רגע,
משכנו חזק
כמו שרק מתבגרים טיפשים מסוגלים.
כל אותן הפעמים שבזבזנו ימים יפים
על צרחות ונשיקות...
האדישות שבקולך,
הסערה בעיניך,
לא יכולנו יותר,
לא היה אפשר אחרת...
דימיונות שבורים והזדמנות מרתיעה,
העדפנו לחלוף.
אתה נותרת רחוק מביט מבחוץ
ואני כבר נגמרתי
ונשאר רק חול.
אבל תלחש בי גל אחד,
ואברח איתך אל תוך אוקיינוס.
25.4.05
אין לי מושג מאיפה זה בא. |