16:46.
באיחור של 60 שניות אמרתי שלום, כמו שפקדו עליי.
מזל שארזתי את התיק מבעוד מועד.
לקחתי אותו ועוד שתי שקיות כבדות מלאות בכל מיני פק"לים.
כהרגלי, רצתי דרך המטבח החוצה (לשם שינוי ניב ואבירם "המבשלים"
לא היו שם) כשאני צועקת "שלום, SORRY" לשני נהגים.
דרך השער מילמלתי שבת שלום למאבטחים.
ירדתי לכביש בריצה, עליתי להר, משמאלי החומה הלבנה של המנזר.
אחרי שעברתי את דוכן הפרחים שמתעקש להישאר ער 24 שעות ביממה,
עברתי עוד שלושה כבישים.
התחנה, שבד"כ נטושה מחיים, הייתה מלאה אנשים, וזה כבר סימן
טוב.

16:51.
אני רואה את "22" יורד בסיבוב מההר וכולי אושר.
אני לא פוגשת שום בנאדם מעניין, כי הרי אף אחד לא נוסע בשעה
כזאת כל-כך דרומה.
במרכז חיפה אני עוברת ארבעה קרונות הלוך ושוב עד שאני מוצאת
מקום נורמלי.
מולי יושבת בלונדינית שנראית כמו סטודנטית אחרי יום לימודים
ארוך.
היא הולכת לישון ואני מדליקה מוסיקה.
אחרי 11 דקות אני מתעוררת כשבחור גבוה עם כובע מתכוון להתיישב
בספסל מולי. הוא שואל אם אני דוברת אנגלית ואז אומר שלא אכפת
לו.
אחרי שהוא העיר את הסטודנטית הבלונדינית הוא אמר סליחה, ולי
אמר "נעים מאד, מייק".
החבר שלו מתיישב לידי.
מייק מדבר המון, צועק, צוחק, משתולל, ושלושה אנשים בספסל
לידינו נראים חצי בוהים חצי צוחקים.
מייק מתחיל להקשיב למוסיקה שלי ולרקוד.
החבר שלו, שיושב לידי, מתחיל לדבר איתי על ההרגלים של מייק
וכמה הוא שונה מאיתנו.
שאלתי אותו שאלות על מנטליות וניסיתי להבין למה הוא מתכוון,
אבל הוא לא הסביר, רק אמר "תסתכלי עליו ותביני".
לא הבנתי.
מייק רק אמר את מה שהוא חושב, צחק על כל דבר כמעט, ושאל את כל
מי שסביבו מה שלומו ואיך עוברת עליו הנסיעה.
הוא גם פחד לצאת בלילה לתל-אביב.
נראה לי שהחבר של מייק בעצמו לא הבין.
הרי זה בכלל לא מייק, אלה האחרים ששונים.
נראה שרק מייק ואני מבינים באמת.
מייק לא הספיק לשמוע את כל הדיסק, אבל הוא רקד די והותר.
כשהגענו לתחנה שלהם הוא כיבה את המוסיקה, אמר תודה מכל הלב
ו"איט ואז ורי נייס טו מיט יו". חבר שלו רק קרץ לי, והם ירדו.
כשהסטודנטית הבלונדינית התעוררה וקמה להוריד את תיק הספרים
שלה, ראיתי שהיא בכלל חיילת שלבשה סווטשירט כי היה לה קר.
זיהיתי לפי המכנס שהיה בדיוק כמו זה שלי.
שתינו ירדנו ב"תל-אביב השלום", היא בוודאי תגיע מוקדם כי היא
גרה קרוב, וכל מה שלי נשאר זה לרוץ עוד שלושה כבישים, לחכות
לאוטובוס הבא, לרדת בתחנה אחרי הכיכר ה-22, לחצות עוד שלושה
כבישים בדיוק, ולהגיע הביתה.