עושה את דרכי
אל עבר שפתייך
ונתקלת בזרם מחשמל
מתוך מבטי עיניך-
היישר אל תוך לבי...
טובעת בתוכך
כבגל חזק בים סוער,
מלטפת עמך את הגבולות
בין שמיים... ים...
ויבשה,
כל יישותי
ניצבת בפינה מיוחדת
השייכת לי ולך
ומלאה
בטנא אהבים,
.
שם, קופידון מבחין בנו,
הוא מבין המתרחש בלבנו
רוקד לכבודנו בקצב צלילי הלילה,
מכוון אותנו אל הדרך לירח
וצופה בנו נוגעים בו.
12/06/05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.