"אבא!!!"
מה יש חמודי...?
"יש לי משהו מתחת למיטה! זו מפלצת!"
לא ממי שלי... אין דבר כזה מפלצות... בוא נדליק את האור,
ונסתכל ביחד...

אתה רואה חמוד? אין שם שום דבר, לך לישון, כבר מאוחר.
"אבל אבא, אני ראיתי באמת! נשבע לך שראיתי!"
מה ראית יקירי?
"ראיתי אותה, את המפלצת! היה לה פה ענק, מלא שיניים מחודדות,
וריר נטף משפה אחת אל האחרת... העיניים שלה ברקו במין ירוק
זוהר, היא הסתכלה עלי ולחשה דברים... אני נכנסתי, בבהלה, מתחת
לשמיכה, ועוד שמעתי לחשושים...
זה היה נורא אבא! מזל שבאת אלי!"

בן שלי חכם... אין באמת מפלצות בעולם, זה סתם, זה לא קיים. זה
רק בראש שלך, בדמיון הזה שלך, שלא נרדם.
"מה זה הדמיון הזה אבא? אני לא רוצה בו!"
הדמיון שלך מפותח ונרחב, כמו כל ילד בריא בן גילך, הוא גם עובד
שעות נוספות ללא פיקוח... הוא ממציא לך דברים, תמונות, קולות,
רחשים, לחשושים ואפילו לפעמים, מציאות שנראית ממש כמו המציאות
הרגילה, רק עמוסה בהמצאות יצירתיות, ובכאלה מפלצים...
"אבל אני לא ניסיתי להמציא כלום! רק ניסיתי לישון!"
אני יודע חמוד... המוח שלך, שבזכותו אתה חושב, מחליט החלטות
ומבצע פעולות, מהכי פשוטות ועד הכי מסובכות, יש בו גם חלק
שאינך שולט בו כלל, הוא מחליט מבלי לשאול, מה תחלום כשאתה ישן,
ולפעמים גם מה תחלום, כשאתה ער בכלל.

"אבל אבא, לא המצאתי, באמת! אני יכול לצייר לך בדיוק איך נראתה
המפלצת, אם תכבה את האור ותחכה איתי קצת, תראה אותה גם אתה!
תיווכח בעצמך!"

את הציור שציירת בני היקר, מציירים כל הילדים, שמפחדים לישון
בלי אבא. באיזה מקום נסתר בתוכך, אתה פשוט מתגעגע ורוצה שאבוא
לישון איתך. כל המפלצות נראות אותו דבר, הן תמיד מאיימות, תמיד
לוחשות דברים מפחידים, ובעלות שיניים חדות ורעבות... אל תיתן
לדמיון להשתלט עליך בני! תאמר לו ולעצמך, אפילו בקול רם, שזה
לא אמיתי, ואין שום מפלצת מתחת למיטה!
תראה בעצמך איך היא תיעלם, פשוט כלא הייתה...

לילה טוב חמוד.

"אבל אבא! אני עדיין מפחד!"
ילד אמיץ שלי, זה בדמיון שלך...
רק בדמיון...

"ומה אם אני מפחד מהדמיון אבא?"
תשתמש בו לסלק את הפחדים. תדמיין בכוח דברים לגמרי אחרים.
תיזכר בטיול שלנו לקיבוץ, תדמיין את הפרות ואת ריח הרפת, את
שדה השיבולים בו השתוללנו, את המפל הקטן ליד הכנרת, כיצד שם
השתכשכנו במים הקפואים, ואמא כעסה, אמרה, שכעת, נהיה לבטח
שנינו חולים. אם בכל זאת, זה לא ילך, תזכור, תמיד, שאני פה
בחדר לידך, ואני שומר עליך, לנצח,
מכל רע.

לילה טוב חמוד.
"לילה טוב אבא."

האור נסגר, חשיכה מתפרשת, זוג עיניים ירוקות בורקות, כמו
נדלקות מתחת למיטה. הוא מביט בה, לא בפחד, במפלצת, ופותח
בשיחה...

"למה באת אלי מפלצת? מדוע תפריעי לי לישון? אבא הרי אמר לי שאת
לא באמת כאן, את בעצם סתם דמיון."

ילדון קטן, חמוד שלי, עונה לו המפלצת, אני כאן, תראה, תיגע בי,
אני לגמרי אמיתית. זה אבא שלא שם, הוא לא בא, ולא קיים.
"אבל הוא כאן! לפני רגע הוא נכנס והדליק לי את האור!"
כמובן, קטנטן... הרי אבא שם רק כשאת האור אתה פותח, ותיכף
ומיד, אתה בו בוטח, אולם ברגע שאת האור אתה סוגר, בין הצללים
בחושך, אבא שב ונעלם, הוא הרי סתם, הוא לא באמת קיים.

"אבל הוא כאן, אני יודע שהוא כאן! והוא פה בחדר לידי! אני שומע
את נשימותיו, ואם אצעק ישמע קולי!"

ילד קטנטן, חמוד, אל נא תשמע כל כך אבוד, זה רק הדמיון שלך...
אותו חלק שמחליט דברים וממציאם רק בשבילך. אם תתאמץ ותתרכז
בשקט, תאמר לעצמך שהוא לא קיים, אפילו בקול רם, תראה שכשתדליק
שוב את האור, אבא לא יהיה שם עוד, הרי שנים, הוא לא באמת קיים.

זה הדמיון שלך, חמוד, ששוב שיחק בך משחק, כמו בכל לילה, פעם,
אחר פעם ועוד פעם. תעתועי אבא ישנים נשנים...

"תודה לך מפלצת יקרה, עכשיו אני מבין... אני ללא שליטה ממציא
את אבא, דמיוני מפיח בו חיים.
לילה טוב מפלצת.
חלומות נעימים."

לילה טוב ילדון, ואם שוב תתבלבל,
נסה לזכור,
אבא סתם,
יציר דמיון.

מוקדש לגליתי, בתודה ענקית.