שוב.
ושוב.
ושוב ושוב שוב.
ושוב.
ושוב, ושוב,
ושוב,
ושוב. ושוב,
ושוב.
אם אתה תוהה מה אלה כל השובים האלה אז הם כל הפעמים שמאיזו
שהיא סיבה חזרתי להיות איתך בקשר.
שני אנשים מתוסבכים.
אתה האדם הראשון בשבזכותו היה לי הכבוד לשאול את השאלה 'למה
אני?' שלוש פעמים ביום. ואחר כך להבין שאני לא הייתי הסיפור
הכי דרמטי. איך אפשר להתחרות בכלל מולה? הרי אני רק תחליף, סוג
ב', חיקוי.
Drama Qween שכמותך. א י ך  ל א  ר א י ת י... [עוד שאלה
מוכרת]
כבר שלושה חודשים שאנחנו לא בקשר וזה לא שהפסקתי לחשוב עליך.
להפך, לא עבר יום שלא חשבתי עליך ועל זה שאני חושבת עליך
ושאסור לי לחשוב עליך ושאסור לי לחשוב על זה שאסור לי לחשוב
עליך אבל אני חושבת בכל זאת. אבל בכל זאת, אני לא רוצה לראות
אותך, באמת שלא. תן לי להסריט את עצמי בשקט.
המוזר שלנו לא הולך ביחד, את זה אתה היית צריך להבין לבד.
בוא נעשה תקציר פשוט; ראינו, חייכנו, ישבנו, הבנו, פתחנו,
נפגענו, סגרנו, הקאנו, בכינו, צולקנו. וככה עברו שנתיים של:
שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב.

לי לא מתחשק עוד סבב. ולא, אני עדיין לא בקטע של 69.
תודה, שלום.
או יותר נכון שולם.