יושבת ושותה קפה שחור
ולא יכולה שלא לזכור
עם כל לגימה של מרירות
אותה אהבה שהפכה לזרות
הופעת בחיי כקרן אור
עכשיו דמותך נטמעת בשחור
מצטיירת במשקע הקפה שבתחתית
סוגרת פרק בהווה ופונה אל העתיד
שוב מרגישה את הטעם המר
נפשי מקווה שאתה בי נזכר
אם לא כרגע - יום יבוא תיזכר
טעמך על שפתיי לנצח יישאר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.