הסהר מציץ מבעד לענן,
זוג זקן מביט בחלון,
ואני הלום געגוע.
הקרון נע לאיטו ואני איתו נע,
מפליג לי בכסא,
האורות המרצדים בחוץ קוראים לי להצטרף.
תחנה מוכרת מעלה בי זכרון רחוק,
אנשים עולים, אנשים יורדים ואני נשאר.
אולי לא היו דברים מעולם,
אולי היו,
אולי אלו דברים שעתידים להיות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|