בדד עמדה סולי בחצרה השוממת
כבובת שעווה ניצבה היא דוממת
החלה נמסה- קמטים מופיעים
הייתה עתה כאחד הזקנים

מאחורי קירות העץ של ביתה העזוב
ניגנה לעת ערב בפסנתר ואבוב
ובימות החורף הקרים כל-כך
הייתה צופה מהחלון במבט נאלח

בימות האביב הייתה רועדת מבחילה
מכל החי הצעיר שסביבה
סוגרת הייתה את כל החלונות
נכנסת למיטה ומזילה דמעות

בוכה הייתה על הזמן שחלף
מצרך יקר שמידה דלף
שושנה הייתה שהלכה וקמלה
מעוררת באנוש רגשות של חמלה

אך היא לא הסכימה להשלים עם חלוף הימים
לכת שבועות, מעבר חודשים
ערירית הייתה היא והפכה מרירה
משום שהטבע לא השאיר לה ברירה

כנסיכה הילכה במסדרונות הריקים
שוטטה בם בלילות חסרי כוכבים
כמו אש גוועת הגיעה שעתה
כבה ניצוצה, אבדה כל תקווה

אז למרפסת יצאה בשעת חצות
השקיפה ממנה בחלום בלהות
וכאשר האיר ירח על עורה המצולק
קפצה מהמרפסת וגופה רוסק