גיל רוזנטל / אש |
משהו נדלק בי,
כשהצלבנו מבטים.
הרגשתי ניצוץ,
וקירות מתמוטטים.
וכמו צריף רעוע,
ומט ליפול,
האש אחזה בי,
מבלי לשאול.
האהבה שלנו לפעמים,
היא אש הגהנום.
שורפת, טורפת, הורסת,
ושנינו נופלים, מתים במקום.
אבל לפעמים האהבה שלנו,
היא אש שרפים.
מובילה אותנו לגן עדן,
ושנינו מעופפים.
האהבה שלנו היא אש,
אבל אש מסוגלת לשרוף.
האהבה שלנו היא אש,
ואש גם מסוגלת לטרוף.
אבל אש גם יכולה לחמם,
ואש גם יכולה לעטוף.
אנחנו רק יכולים לקוות,
שזה מה שיקרה, בסוף.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|