שבע מסכות יש לי, אותן אני עוטה,
בראשונה אשתמש עם בני משפחתי,
על מנת שיוכלו להיות מאושרים, בידיעה שגם אני מאושר,
על מנת שיוכלו להיות מאושרים, מעצם חוסר הידיעה,
על מנת שיוכלו להיות מאושרים, מבלי לראות את הנסתר.
בשניה אשתמש בעבודתי,
על מנת שהעבודה תעשה על ידי כולם, בידיעה שגם אני עובד,
על מנת שהעבודה תעשה טוב, בידיעה שגם אני משקיע בעבודתי,
על מנת שהעבודה תעשה, כי זה כל מה שחשוב.
בשלישית אשתמש מול אלה אשר אינם מכירים אותי,
על מנת שיוכלו לחייך, מכך שפגשו אדם המחייך אליהם,
על מנת שיוכלו ללכת, בידיעה שהסכנה אינה אורבת בכל מקום,
על מנת שיהיו מוגנים, בידיעה שהעולם מקום שפוי עדיין.
ברביעית אשתמש בחוץ, כאשר אחפש דבר מה,
על מנת שאשיגו, מבלי שבעיות יווצרו,
על מנת שאוכל ללכת, מבלי להראות בידי כולם,
על מנת שאראה את סביבתי, אך לא אראה על ידיה.
בחמישית אשתמש מול אלה החושבים כי מכירים אותי,
על מנת שלא יראו, ונקודת מבטם לא תוכל להשתנות על ידי,
על מנת שלא יתרכזו, שהעולם יישאר נורמלי בעיניהם,
על מנת שלא יראו, כי המוסתר מפניהם אינו נועד להם.
בשישית אשתמש מול חברי,
על מנת שהמגננות ירדו, ותהיה מעט אפשרות לאושר,
על מנת שהמחסומים יתרחקו, ונוכל לדבר בעמק השווה,
על מנת שאשאר נפרד מהם, על מנת שישארו חברי.
בשביעית אשתמש מולה, זו אשר אהבתי,
על מנת שנכיר יותר, על מנת שנדע את כל האמת שנוכל לדעת,
על מנת להחשף, ואור האהבה והרוגע יקרין בינינו,
על מנת לשמור מרחק, על מנת שאשאר אהובה.
אך אין לי מסכה שמינית, אשר אותה אוכל ללבוש מול עצמי,
והמגננות לא קיימות בתוכי מפני, והמחסומים לא קמו,
ואת כל אשר אקבל או אתן, לעולם לא ארגיש באמת,
ובתוכי, ובעצמי, אשא מבטי למעלה, ואראה רק את בבואתי השחורה. |