תליתי השמש על צווארך
שתהיי תולה על צווארי את אוהלך
המואר מקצה לקצה,
ואוכל לנטות בו
בשיכרון של דבש-
לא משגעון של קיץ
אלא מעופרת מיקסמך התמידי
המרעיש עולם לבי.
אם תתלי עלי גשם אהבתך
אבוא אל עפעפייך בצוף ונשיקות,
סהרורי כסתיו, מתפרע כחורף,
במבול של אהבה בימים
והמון לילות תשוקתיים
של ברקים צולפים
וזמר רעמים, שיכו כתוף בלבי
וירתיחו לבי.
אם תתלי קשת ברקיע חיי-
אשלח בך חץ מחציי
שיגע בלבך כסנונית ראשונה
לחן ולחשק שתביאי מירכייך
אל עולמי, הלום שכרון האהבה,
ואשתה שיקוייך עד תום
לתפארת הקיים בך, האחת,
המשוספת רוח אהבה שנתתי לך.
12/06/05 © |
