למה זה כל כך קשה? זה לא אמור להיות ככה.
כל כך לא טוב לי אתה והרגשות כלפיה בהחלט לא מתקרבים לאלה
שאמורים להיות כלפי בת זוג.
ובכל זאת, אני עדיין שם, עדיין מתקשר, עדיין נפגש.
קשה לי להעביר את הבוקר בלי לשלוח לה איזו הודעה חמודה בתקווה
שבזכותי היא תתחיל את היום על הרגל הנכונה.
הידיעה שהדברים שאני עושה בשבילה עושים לה טוב כל כך משמחת
אותי והם בערך הדבר היחיד שמשמח אותי במערכת הזו, כי מה שהיא
עושה בשבילי, בהחלט לא שווה את העבודה.
כל כך הרבה פעמים ניסיתי כבר להגיד לה מה שאני רוצה ולגמור עם
זה, אבל הפנים שלה באותם רגעים הקרינו כל כך הרבה שמחה שלא
יכולתי להיות זה שיהרוס את זה.
זה יהרוס את זה? יהיה אכפת לה בכלל, או שהיא פשוט תצחק עליי
ותקרא לי טיפש וטמבל ותנהג בבוז כמו שהיא עושה בכל פעם שאני
חולק אתה את הבעיות שלי שנוגעות למערכת הדפוקה שלנו, ממה אני
מפחד בעצם? להרוס לה את השמחה, אולי לגלות שזה לא יזיז לה
בכלל, הפגיעה באגו שתנבע מזה שאתה נפרד ממשהי וזה לא מדגדג לה
אפילו ואולי הפחד שעד כמה שלא טוב לי אתה, יהיה לי אפילו יותר
גרוע בלעדיה.
זהו, היום סיימתי את זה, אני אמור להרגיש הקלה, לא? כל החששות
והפחדים שיש לי כלפיה אמורים להיעלם, היא אפילו נפגעה מהפרידה,
נראה כאילו שזה הכאיב לה, אז אולי לא היה לה כל כך לא אכפת
ממני כמו שחשבתי, אולי היא פשוט מראה את זה בדרכים שונות ממה
שאני רגיל.
כל השאלות אמורות להסתיים עכשיו, למה הן רק מתחילות?
היה לי כל כך לא טוב אתה והרגשות כלפיה לא היו קרובים לרגשות
שאמורים להיות כלפי בת זוג, אז למה זה כל כך קשה? זה לא אמור
להיות ככה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.