אמונה היא הילדה החמודה הזאת עם הפנים הבהירות, בחצאית הארוכה
והחולצה הלבנה, מאופרת באיפור צנוע, עם קוקו גבוה ומבט תמים
ובתולי. עיניה הגדולות משדרות תמימות שלא נראתה כמוה. נראית
כמו הילדות המתוקות האלה שציפורים מלבישות אותן בבוקר.
הלקסיקון שלה מגוון, והיא מאוד מקפידה להכניס בין המשפטים
מילים כמו "תודה, בבקשה, סליחה". היא הילדה החמודה הזו שכולנו
נורא אוהבים. יש בה משהו מאוד מתוק, לפעמים יותר מדי מתוק,
ולפעמים אפילו יוצר חשק לבגוד בה, באמונה.

צביעות היא הנערה הזאת שהפנים שלה לא סימטריות בכלל - יש לה
עיניים מצומקות (אך היא מגדילה אותן קצת כשהיא טובלת את פניה
כל בוקר בסט האיפור של פנינה רוזנבלום), אף גדול ופה קצת עקום
(אבל כמו שהיא תמיד אומרת "תלוי איך מסתכלים על זה"). היא תמיד
הולכת עם בגדים לא מתואמים, וזה מאוד אירוני כי בדרך כלל היא
מאוד דואגת לייעץ לכל מי שהיא פוגשת בענייני אופנה. השיער שלה
לרוב פזור, ובפעמים שהיא לא מפזרת אותו, היא קולעת צמה. יש לה
שיער חום כהה וגוונים שאפשר להבחין בהם ממרחקים. היא נחשבת
למקובלת ביותר, צביעות.

שקרן הוא בחור גבוה ורזה, בלי קילו מיותר, ולפעמים נראה שכל
גרם בגוף שלו התבלבל עם איזה שריר. על צווארו מונחת שרשרת זהב
גורמט נוצצת שודאי שוקלת יותר ממנו. הוא מהלך לו עם גופיית סבא
לבנה שמבליטה את שרירי החזה, מכנס ג'ינס בגזרה נמוכה מאוד,
וממנו מבצבצים להם תחתוני הבוקסר השחורים שלו (כשבפרונט כמובן
כתוב "I know you wanna do me", אבל אפשר לומר בביטחון שהוא לא
יודע מה משמעות המשפט). הוא נוהג במכונית ספורט יוקרתית, וכשכל
השכונה תוהה מהיכן מגיע השיר עתיר הסלסולים הזה של מושיק עפיה,
מיד כשעוברת מכוניתו, מבינים. כמו כן, הוא לא יכול להרשות
לעצמו להימנע מלנסוע על 120 קמ"ש לפחות כשמותר עד 90 קמ"ש, הרי
טעות קטנה כזאת וכל שמו הטוב ייהרס. לאמרותיו ולכוונותיו
האמיתיות של שקרן אין שום קשר מציאותי או דמיוני.

אינטרס היא בת העשירים הזאת שמסתובבת רק עם אנשים שפחות עשירים
ממנה. כמובן לה אין רשיון, אבל בשביל זה היא מסתובבת עם אנשים
כמו שקרן. היא הילדה הזו שמבריזה מכל השיעורים ומצליחה בכל
המבחנים, וזאת כמובן כי הוריה שופכים עליה מורים פרטיים מכל
עבר. היא ילדה יפה, באמת שיפה, מהיפות האלה עם היופי המיוחד,
אלה שפשוט כתוב להן על המצח "נולדתי להיות דוגמנית צמרת או
יופי מבוזבז" (רק שלה לא כתוב את זה על המצח). היא מדברת בכמה
שפות (זה חובה כשיש לך ארבע משרתות בבית, וכל אחת מדברת בשפה
שונה).

כולם גרים באותה שכונה, בית ליד בית. פעמים רבות הם נתקלים
ברחוב, וזה מצחיק איך שבשכונה כזו קטנה, בה כל הגורמים הכל כך
משמעותיים האלה חיים, ואף אחד מהם לא משפיע על האחרים, כאילו
שכל אחד חי בעולם משלו.