לילה. חוץ. רחוב.
בחור ובחורה יושבים על חומה קטנה של בניין ברחוב פינסקר. חומת
מפגע.
רק כמה דקות לפני זה הם עוד פעם דיברו על זה, ועוד פעם הבחורה
אמרה שהיא לא רואה אותו ככה.
בגלל המראה שלו? לא. בגלל השיזוף הצבאי המצחיק? בגלל העובדה
שכל תחומי העניין שלהם דומים? לא.
כל מה שהוא מצליח להוציא ממנה זה את התשובה המעצבנת מכולן -
"אני פשוט לא מרגישה אלייך ככה".
ליד החומה של הבניין בפינסקר מסתובב חתול.
הבחורה מלטפת אותו.
את הבחור, לא את החתול. היא יודעת שבזה היא תגרום לו להשאר
בסביבה. היא כלבה, שניהם יודעים את זה, אולי גם החתול.
ובגלל זה הוא בוחר להתחכך בבחור.
ממש סצינה מסרט, נכון?
לא.
הבחור יודע להגיד את כל הדברים הנכונים.
הבחור מציין את העובדה שבסרט כל מה שהיה נחוץ זה שהיא תעלה על
איזה מטוס לאינשהו והוא יבוא בריצה מטורפת לעצור אותה ואז הם
יעמדו באמצע המטוס או באמצע שדה התעופה ויתנשקו וכולם ימחאו
כפיים.
מטוס עובר בשמיים.
ערמומי הבמאי הזה...
הבחור בוחר לשיר לבחורה משפט משיר שהוא מאוד אוהב -
"what dream it could have been, captured in a film with
you"
הבחור מחבק את הבחורה, הוא יודע שזה לא זה, הוא מאוהב הוא לא
טיפש.
או שבעצם זה אותו דבר?

היא עייפה, היא צריכה ללכת, הוא מלווה אותה למיניבוס.
מחכים למיניבוס, קלוז אפ על המפגש בין כפות הידיים שלהם.
צילום מעבר לכתף של הבחור מסתכל על הבחורה, היא יפה, היא עולה
על המיניבוס.
הבחור הולך הביתה, הכתוביות מתחילות לשייט על המסך.
איפה ההפי אנד?