"אולי אני בעצם בהריון,
והמחזור הוא פצע שנפתח כל חודש?"
"תשתקי" הוא מחייך וחוסם לי את הפה
"בואי נלך לשתות קפה,
תראי איזה יום יפה"
אז הלכנו לים.

"מה היית בגלגול הקודם?"
"ציפור שלא יכלה לעוף" אני עונה בבטחה.
"ואתה..?"
"לא יודע" הוא אומר
"מקווה שמשהו פשוט יותר"
כי הוא באמת הבנאדם
הכי מסובך בעולם.

"לפעמים,
אני אוהבת להיות מעל העננים"
אני לוחשת לו בסוד.
הוא מלטף ואומר שהוא אוהב אותי מאוד.
ואז אני יודעת,
שרק הוא מבין.
שהוא המזור לכל הכאבים.

"אני הייתי זומבי"
הוא נזכר אחרי שעות
ומדליק את החושך
אבל אז מחליט לכבות
כי רק כך אפשר לראות.
אז אני מסתכלת לו עמוק עמוק בעיניים
ויודעת
שרק הוא מבין
איך זה להיות ציפור
בלי כנפיים.






11.6.05