כשעוטף אותי שוב הגעגוע
אני נזכר בכל הרגעים
אלו שהיו לי שעשוע
וגם בכמה אחרים.
כשמכה בי כך הגעגוע
אני משכנע את עצמי שהכל בראש
ואם עצמי מתווכח שזה רעיון גרוע,
אני מיד מתחיל לחשוש.
כי כשחוזר אלי שוב הגעגוע
אני תוהה האם כל זה צודק
איך שלפחות פעם בשבוע
אני נזכר בך,
קצת בוכה וקצת צוחק.
כי ילדות לא הופכים לגעגוע!
מבחינתי - אני ילד כל חיי.
ואולי בשבילכם זה שעשוע
לי זה עצוב יותר מדי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.