במקום בו לחוצפה אין גבול , אתה יורק לבאר  ממנה אתה שותה,
נושך את היד המאכילה אותך. במקום בו לחוצפה אין דין ואין דיין
לוקחים אדם גאה, עצמאי. אדם. הופכים  לנטל. הופכים  אותו למטען
מיותר. לוקחים את חייו , את מפעלו, את ייעודו  ורומסים ברגל
קשה. מה שאני מנסה להגיד, וכל מה שיוצא זה אוסף של קלישאות,
הוא הזלזול  הגובל בהזנחה שהחברה המערבית בכלל הכל , מדינת
ישראל בכלל היותר קטן, מדינה שחפפנקיות היא מילה אחרת לסגנון
עבודה. והמשפחה שלי בפרט. אדם שנתן את כל שמה שיכל לילדיו
ומשפחתו, תחילה את חייהם, אחר- כך את הגג מעל לראש והאוכל
בצלחת. מאוחר יותר ביתו וכספו, ולבסוף שלא נשאר לתת דבר מלבד
נשמתו, דעתו וצלילות מוחו, הם לקחו גם זאת.
איני יודעת מה בדיוק היה כתוב בחוזה שעליו חתמתם עם השטן
שקיבלתם את  הבית הגדול שלכם במתנה , זכות שזוג  במעמדכם -
זוג צעיר עם פרנסה של שכיר, ושלושה ילדים רק מפנטזים עליה בתוך
החדר וחצי שלהם.
המעמסה הכבדה שהורדה מכתפיכם נתנה לכם כול כך הרבה חופש ונוחות
עד אשר שלא רציתם ששום דבר או מישהו יעיק  על הפסטורליות
שהקמתם על יסודות העבר, שנבנו ע"י זיעתו ודמו של  הקוץ המציק.
פעם אחרונה שבדקתי לטפל באדם, לדאוג לצרכיו לא כולל  את זה
שמשליכים אותו לכלבים.  אני יכולה רק לנחש כיצד מרגיש אדם
מבוגר ממרומי גילו המופלג לכן אומר לכם מה אדם  צעיר מרגיש
כאשר זונחים אותו, עוזבים אותו- הוא מרגיש מושפל, עייף עצוב
כואב, ובודד וזו אינה בדידות פשוטה, כזאת שאדם מרגיש ברגע של
משבר אלא בדידות  תהומית, בדידות של אדם הנותר שנים על אי בודד
ומתחיל לאבד את שפיותו ודעתו. בדידות הרוצחת את נשמתך והורסת
את גופך. עכשיו תארו לכם מה אדם בוגר, שיש לו יותר עבר מעתיד,
אדם שגמר לבנות את חייו וכעת פשוט רוצה לבלות את שאירית חייו
ליהנות ממבני חייו, בניו ונכדיו. אדם כזה אשר לוקחים את המעט
שיש לו , ישבר כול כך בקלות  עד אשר לא יהיה נטל יותר.
אדם חכם ומוכשר קרא בעבר לגיל האחרון בחייו של אדם ילדות שניה
- משום שהאדם נותר כפי שהתחיל את חייו ללא מודע ללא ושן או עין
.
ילד. פעוט.
הייתם משאירם ילד  קטן ללא השגחה?




מוקדש באהבה לסבא חיים- תהיי נשמתו עדן.