היא היתה שונה מכולם
עינייה תמיד הבריקו
במעיין ברק של שימחה,
שמחת חיים שלא נעלמת
וחיוכה תמיד התנוסס
על שפתיה האדומות
ותמיד אבל תמיד דאגה לאחרים
שיהיו כמוה, הכוונה למאושרים
ולא משנה ולא הפריע
מה כולם חושבים עליה
מי שרוצה יביט
ומי ששונא אז שיסתלק
ולאורך כל השנים שעברו
לאט, לאט נעלמה התקווה
והברק טיפונת נעלם
ובנוסף לחיוך ולאושר
נכנס לו העצב
שהשפיע בלי סוף
על התנהגותה
לא משנה וכבר לא איכפת
מה כולם חושבים
מי שרוצה יביט
ומי ששונא שילך
והיא, היא נשארה בשלה
עם השימחה, החיוך והעצב
מסתובבת בעולם
מחפשת ריגושים שונים
ובעיקר להכיר אנשים. |
