יש לך חדר מבטון בלי קירות, זאת מרפסת של אנשים בלי פלסטיק,
של ערוגה תחומה בלבנים בה יגדלו דלעות גדולות כתומות ורק
החזקות ישרדו, של שטיחים מדרום אמריקה, של דיאלוגים עשויים
נייר מרשרש, נוגע - לא נוגע.

לי יש חלון ששני אנשים יכולים להצטופף בו.

אני חותכת בצל במטבח
לארוחת הערב שלי עם עצמי
מבחינה שהוא חשוך
ומבינה
שגם אתה מכבה את כל האורות,
בהיסח הדעת, בצאתך.
שבמטבח קטן אחר בצד הרע של העיר
יש סיגריות, ציור קיר פינתי, מנורת אלכוהול כניסוי כושל
וכל הגלידה שבעולם

דקות אחרי חיבוק פרידה ואפשר
שגם עינייך הצלולות טרוטות מעייפות
ובזויות משגרה
שגם אתה מרגיש חופשי להביע שמחה
להתרגש
להתקרב
שגם אהובת נעוריך
צרת אופקים וחיוורת

זמני אוזל בעוד ביתך נבנה
אני אורזת בגדים וספרים
בתיק מוצ'ילרים גדול
חיבוקים בצד באריזת מתנה
כמה תעוזה וכנות יכולות לבעור
באור שהשארת, כל כך חלש
אני חותכת בצל במטבח
אבל אהובת נעוריך היא שמתייפחת
בין זרועותיך
ברגעים אלו ממש.


(11.6.05 הכותרת בהשראת ספר ילדים מקסים הנושא שם זה)