עמדתי מול המראה במשך שעה ומשהו רק בשבילך, הפכתי את כל הארון
וחיפשתי משהו סקסי שימשוך רק אותך.
התקלחתי, לבשתי את הבגדים במחשבה עליך, התאפרתי ורציתי להיות
הכי יפה בעולם בשבילך.
הלכתי אליך וכשנכנסתי ישבת לך בסלון והסתכלת עלי במבט המקסים
הזה שלך שכובש אותי כל פעם מחדש, אמרת לי שאני יפה ובאותו רגע
באמת הרגשתי יפה, בזכותך.
חיבקת אותי ונשקת לי בצוואר ואני רק רציתי לעצור את הרגע הזה,
אתה שלי ואני שלך, בלי סיבוכים, בלי מרחק רק עם קרבה ותשוקה,
התשוקה שלך.
יצאנו מהבית, הולכים יד ביד ברחוב כשכולם מסתכלים ואומרים בלב
איזה זוג יפה, הם לא יודעים שאנחנו בכלל לא זוג, אנחנו לא
מוגדרים, אני שלו אבל הוא... לא ידוע של מי הוא.
המשכנו לעיר, פגשנו חברים וחברות משותפים/ות והלכנו איתם לים.
בדרך דיברתם על איזה בת דודה של ידידה שלך שהולכת להיות שם
וקובי אמר "אבל אתה של מאור", והוא ענה "אני לא של אף אחת, ואם
אני ארצה אני אהיה של הבת דודה של ההיא". מבחוץ זה בטח היה
נראה כאילו לא אכפת לי, אבל על מי אני עובדת?! כבר מאותו רגע
התחלתי להרגיש את הבכי עומד לי בגרון אבל החזקתי אותו חזק חזק
בפנים.
הגענו לים "מאושרים ושמחים", ישבנו קצת ואני אומרת פה שכן
הפריע לי שהם ישבו קרוב ונראה לי שגם החזיקו ידיים קצת. כן
נכון, אולי זה לא אמור להפריע לי אבל זה כן ואין לי מה לעשות
עם זה, פשוט מפריע לי לראות אותו עם מישהי אחרת. נכון, הם
ידידים, ואולי יותר ואולי פחות, אבל זה מפריע לי. בקיצור, היה
לו טלפון והוא הלך לצד לדבר והוא אף פעם לא הולך לצד לדבר חוץ
ממתי שהוא מדבר איתי. כשהוא חזר הוא היה ממש מאושר ואמר שאחת
הכוסיות הולכות לבוא לחוף. גם ברגע הזה החזקתי את הדמעות חזק
חזק. הם החליטו להיכנס למים ולי לא היה בא אז נשארתי בחוף
אכולת מחשבות שגורמות לי לחשוב ולחשוב ולנתח כל דבר ודבר
ולהיכנס לדיכאון ודיכאון ואני שוב מחזיקה את הדמעות בפנים שלא
יצאו החוצה בטעות ורגע לפני שהן פורצות החוצה חברה וידיד שלי
יצאו מהים לשבת איתי אז הייתי חייבת לדחוף פנימה את הדמעות ואז
החברה הלכה עם החבר שלה ובים הוא היה לו שם מתחבק עם מישהי
שהיא לא אני והמחשבה הזאת צורמת במיוחד כשהיא מול העיניים שלי
ואז אתה באת, והרגשתי עכשיו שאני יכולה לבכות כי אתה פה ואתה
זה שתנחם אותי, ראית שמשהו קורה לי אז אמרת לי "בואי סיבוב",
ובאמת הלכנו לסיבוב ואז פתאום בלי הכנה מוקדמת הדמעה שכל כך
רצתה לצאת יצאה לה לדרכה ואחריה עוד כמה ופתאום ראית שאני בוכה
אז חיבקת אותי ואמרת "בחורונת את בוכה, אל תבכי" חיבקת אותי
חזק חזק ואני המשכתי לבכות ,שאלת אם זה בגללו ואני חושבת שידעת
שזה כן אבל שיקרתי לך ואמרתי שזה לא בגללו ושזה בגלל הרבה
דברים. נכון, זה באמת בגלל הרבה דברים אבל הוא הדבר העיקרי
שאני יושבת ובוכה עכשיו עליו. התיישבנו לנו בחוף מבודד ובכיתי
לך, בכיתי על הכתף שלך ולא על שלו, אתה יושב פה ומקשיב לי והוא
שם שוחה עם איזו קונפה אחת! אני צריכה אותך עכשיו ואתה בכלל לא
מודע לזה ובמקום לשבת איתך עכשיו ולבכות לך עליך אני יושבת פה
עם חבר שלך שהפך להיות גם חבר שלי ובוכה לו. אמרתי לו תוך
כדי דמעות זולגות "עכשיו אתה בטח חושב על השיר כשאת בוכה את לא
יפה את לא יפה", והוא גיחך ואמר שהוא דווקא חושב על השיר
"הילדה הכי יפה בגן... וכשהיא עצובה גם אני עצובה, אני לא
מבינה איך אפשר להיות עצובה כשאת ילדה הכי יפה בגן", גיחכתי גם
ואמרתי לו שאמא שלי תמיד הייתה שרה לי את זה, ונשארנו שם
מדברים על כל מיני והיה לי נחמד אבל חסר, הוא היה חסר לי אז
אמרתי לך "בוא נחזור אליהם", ובאמת חזרנו ואתה רצית לקנות לי
משהו "הכל כדי שתרגישי יותר טוב", זה מה שאמרת. לא רציתי כלום
אז פשוט חזרנו אליהם וכשראינו אותם יושבים מסביב לשולחן כזה,
הם ישבו קרובים, והיא קצת נמרחה עליך ואתה אפילו לא התייחסת
לזה שחזרנו ושאני נמצאת שם. אתה בדרך כלל נותן לי את כל תשומת
הלב שלך, אז מה קרה עכשיו?
אוף, נמאס לי שאתה דורך עלי, אתה לא מבין שאתה פוגע בי? וזה
הרי הדבר שאתה הכי לא רוצה בעולם, לא? אני בוכה עכשיו לבד ואתה
צוחק עם חברים שלך, נהנה לך כשאני סובלת בגללך, אני יודעת שכל
הדמעות האלה לא שוות כלום כי מחר כשתתקשר אלי ותגיד לי לבוא
אליך אז אני אגיד לך לא ואז אחרי כמה דקות אני אתקשר אליך
ואגיד שאני באה ושוב אותו סרט, איתך זה תמיד אותו סרט. אני
חושבת שנתקעתי בקטע אחד בסרט והוא לא רוצה להמשיך... אני כל כך
מכורה אליך, למגע שלך, למילים שלך.
אני מרגישה טוב וכיף כשאני איתך, אתה נותן לי לפעמים להרגיש
כמו מלכה ולפעמים כמו איזו עלובת רחוב, לא מגיע לי את זה. אני
חושבת שבשלב הזה אני צריכה להמשיך הלאה, אבל אני תקועה, אני
תקועה איתך, ואתה? אתה לא תקוע בשום מקום עם אף אחד. אני מנסה
לישון ולא לחשוב עליך אבל זה לא כל כך עובד, ואני שוב כמו
מפגרת יושבת מול מסך וכותבת ובוכה עליך, כל כך רוצה להרגיש
אותך עכשיו, כל כך רוצה שתהיה פה ברגעים הכואבים האלה, אבל אתה
לא, אתה לא!