יוסף ברנשטין / בדרכי אליך |
בדרכי אלייך אני נישא
על גלי מחשבות.
פנס הרחוב מהבהב קלות
כמו שמלתך ברוח,
מגלה ומיד מסתירה
את שהעין רוצה לראות.
בניני קומות בארשת קודרת
שקועים בשיחה,
מכונסים כעדר לקראת השינה.
נזהר שהד צעדיי
לא יעיר אותם מרבצם.
מבטך מחייך נספג בי
כקרני שמש בעלים.
אותו לילה
אהבה נמסכה ביין
בתפאורת ירח וכוכבים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|