הוא יושב בביתו.
מגולגל בפנים, רק עם עצמו.
סגור ומסוגר.
לא נע יותר מידי.
כשלא יודע מה לעשות, מתהפך.
לפעמים יוצא החוצה.
לאויר הצח.
ואז הצללים באים,
ומפחידים אותו.
הוא נכנס ולא חוזר,
עד שמחליט שעוד פעם את האומץ אוזר.
לוחשת לו
"ברל'ה ברל'ה, צא החוצה..."
מלטפת אותו
"ברל'ה ברל'ה, צא החוצה..."
אומרת לו
"ברל'ה ברל'ה, צא החוצה..."

צא החוצה...
בבקשה.
טוב לי כשאתה יוצא.
זה חשוב.
זה משחרר.
אז כן, לפחד שלי יש שם.

מה רע בברל'ה?