לכתוב זה כמו לעשות אהבה בפעם הראשונה.
אף פעם לא יודעים למה לצפות,
מנסים ומוחקים ושוב מנסים,
ומתאכזבים מהתוצאות.
אך לא מתייאשים, מתישהו זה יבוא,
וכשיבוא זה יהיה טוב,
או כך לפחות מקווים.

לכתוב זה כמו לעשות אהבה בפעם הראשונה,
פתאום זה כואב, ואתה מתחיל לדמם על הנייר הבתול,
המילים זורמות ממך ואינך יכול לעצור את השטף.
כשזה מרגיש נכון כבר קשה להפסיק וגם לא רוצים.

לכתוב זה כמו לעשות אהבה בפעם הראשונה,
כשזה נגמר אתה מרגיש פורקן,
כמו אבן שנגולה מליבך,
כמו נטל הנפרק מעל כתפיך.
מין עצבות משונה משתלטת על גופך,
על נפשך.
אין לך עוד כוחות ובא לך לבכות,
בא לך לצחוק,
בא לך לצעוק,
בא לך לישון.
לישון עד אורו של יום המחר,
לישון ולהתנקות ולהטען מחדש.
להטען כדי שמחר תוכל לחזור ושוב לכתוב,
לחזור ושוב לאהוב.

לכתוב זה כמו לעשות אהבה בפעם הראשונה,
בכל מקרה, לפחות כך זה בשבילי...