כמו מגדל קלפים של חבילת קלפים שלמה וגדולה, לאט לאט נבנה
האושר שלי.
לאט לאט, קלף אחרי קלף, יציבות אחרי יציבות.

משב רוח קטן נדנד את המגדל, אך לא היה מסוגל להפילו.
רעידה של השולחן שעליו עמד המגדל גרם גם למגדל לרעוד, אך לא
הפיל אותו.

אבל דחיפה קטנה, קטנטונת, של יד אחת אהובה אך לא ידועה, גרמה
לכל המגדל להתמוטט.
קלף שנפל אחרי קלף שנפל, אפילו הקלפים שבבסיס המגדל התמוטטו
בעקבות הדחיפה.

זהו.
אין יותר מגדל.


[9.06.2005]