לצייר גדול יש רק שם פרטי:
רמברנדט, מיכאלאנג'לו, רפאל.
לצייר גדול יש אופי התמכרותי
ושליטה באור ובצל:

"ועוד רגע הייתי עוצר את השמש גם,
ולא רק ליהושע בן נון!"
ועוד רגע היית עוצר את השמש שם,
על נקודת הציון

המסוימת הזאת שאתה רוצה.
משחק את אלוהים או מה?
ועוד רגע היית מותח את הקצה,
את הקצה של האדמה.

כי הציירים ידעו שהעולם עגול
לפני כל יורדי הים -
על פי המסלול של קפיצת החרגול,
על פי קפלי שמלתה של מרים.

אבל יש להם רק שמות פרטיים,
כי אין להם אב ובן
ורוח הקודש, ודורות של מתים,
ודם אצילים מתנוון,

כי אין להם משפחה וקללת אבות,
ואין להם ירושה,
לא צלחת לשבוע, לא כד לרוות,
לא כבוד להציל, לא בושה.

ואם יש להם אמא, הרי לאם
יש בנים עם כינויי חיבה,
ועוד רגע היתה עוצרת להם
את השמש של הבוקר הבא.

ובין כל האבות עם שיני סוכר,
השומרים על רצף הדם -
מעגלים את העולם, כמו קציצת בקר,
ציירים ואמהות לבדם.