מלאך כחול מציל את כל מי שהעיניים שלו בוגדות בו.

הסיפור של מיכאלה מתחיל ביום שבו אמרה לחבר שלה, מיכאל, שהוא
היחיד שמשמח אותה בכל העולם.

"קוראים לי מיכאלה ומה שמיוחד בי הם עיניי האפורות, כל כך
אפורות שכאשר מישהו מסתכל עליי הוא מייד חושב שאני עצובה. ואני
באמת עצובה. כל הזמן, מרגישה ריקנות, חוץ ממיכאל הכל בחיי חסר
משמעות".

יום אחד בעודה מטיילת מיכאלה בגינה פגשה במלאך כחול. הם
התיישבו שניהם על ספסל והוא התחיל לשאול אותה את השאלות הכי
מוזרות.

"כשאת עוצמת עיניים מה את רואה?"
"צבע אדום כהה, מעורבב בכתמים שחורים" ענתה מיכאלה
"מה עושה אותך שמחה?"
"מיכאל"
"למה?" שאל המלאך
"הוא קורא לי מיקה"

"זה נכון שכשאת מסתכלת במראה את לא רואה כלום?"
ואז הוא חשף אותה. גילה את סודה, איש בעולם לא ידע, היא שתקה,
היא פחדה ממנו ובעיקר מעצמה.
"זה נכון, מי אתה?"
"אני מלאך כחול, יש אנשים בעולם שלא רואים כלום כשהם מסתכלים
במראה, התפקיד שלי הוא לספר להם את כל מה שהם לא רואים".
וזה מה שהפחיד את מיכאלה יותר מהכל. להתמודד עם עצמה.
"אני רואה אותך מיכאלה, את נערה מיואשת ועצובה. הסיבה לעצבות
היא כי נתת לעינייך לבגוד בך ולהראות לך רק את מה שעצוב".

"מלאך כחול, מה אני אמורה לעשות?"
ואז זה קרה.

מיכאל בכה על קברה של מיכאלה.
"מיקה שלי, איך יכולת לעזוב אותי? לא אהבת אותי? למה נתת את
חייך?"

באותו זמן מיקה והמלאך היו שניהם בגן עדן.
והיא הייתה שמחה. היא לא ציפתה שמישהו יבין אותה, שמישהו יאמין
שעיניה האפורות בגדו בה כל חייה ומנעו ממנה התמודדות

חוץ מללכת, לא הייתה שום אפשרות.