פעם כשהלכתי ברחוב בצהריים
ראיתי ילדון קטן בוכה
נגשתי אליו והושטתי לו ידיים
הוא אמר לי: "די!, אני כבר לא רוצה!"
פעם כשהלכתי ברחוב בצהריים
אלוהים ירד אלי כך לבדו
הוא הביט לי בעיניים ולחש בקול רועד:
"רק עוד קצת, גם לי זה כבר קשה"
[רק עוד קצת]
כמה עוד נשאר לי, השביל הוא אינסופי
"רק עוד קצת סחבי", קרא לי אלוהים בקול פלאי:
"את עוד צעירה, על מה את מתלוננת?"
"כבד לי ונמאס", צעקתי בליבי
גם לאלוהים יש לב
לא לב של אבן
הוא מרגיש את שעיניו לא רוצות לראות
גם כתפיו כבר כואבות
ואוזניו מצלצלות מפחד
צעקות זוועה שומעות הן כל הזמן
אך לא עונות
|
