קטע שכזה שהיה לי היום.
ישבתי וחשבתי על הא ודא ודירלא-דאדא
פילוסופיה שבדברים.
מצב רוח לא רע - אפילו די מעודד... ובכל זאת, יושב בפינה
וחושב
מושך תשומת לב - סוף סוף.
אם כי - סוף סוף - זאת לא הכוונה.

משוגע, מטורף. לא, לא... פתטי!
כן, זאת המילה;
פתטי.

אפילו בזה לא מצליח. אבל שטויות. הכל שטויות, לא?
הרי בסופו של דבר כולם מתים... לא מהתאבדות, אני לא אחשוב על
זה בכלל!
אני לא אעז.
פחדן, אנוכי, "בורח מבעיות"
בעיות - בנאלי
לברוח מהן - בורחים...

אני בורח מהבעיות? עצוב, צורם. מזעזע לאוזניים! מבחיל
לעיניים!
אבל נכון.

כה פואטי.
שיימשך לנצח.
אני רוצה להרגיש כמו היום - לנצח!