כזיק המגיח מאדמת הטרשים,
כמשהו משובח שיש רק לעשירים,
כקשת צבעונית המחוללת ניסים,
כשמיים תכולי רקיע וגשמי ברכה מטפטפים.
בצל הרחוב דמותך משתקפת לעיני,
בחלון הראווה החיוך הגדול מחייך אליי...
ככוכב נוצץ ומבריק המבקש משאלה,
כילד קט ותמים אשר שואל: מדוע יש מלחמה?!
צבע ורוד נראה חיוור ליד אהבתי אליך,
אדמת עידית משובחת נראית רקובה לעומת תכונותיך,
קשת צבעונית נראית כשחור לבן על פני פעימות לבי כשאני חושבת
עליך,
אגלי המים נראים כקליפת שום לעומת ליטופי ידיך,
אהבה, מילה תמימה חסרת פשרות ומונחים,
מילה כה קטנה אל מול תחושות נורא עזים,
ובזאת לאמר לך תודה על אינספור החיבוקים,
איך כקוסם השלת מעליי את העצבות ואת הכאבים,
כילד קט ותמים החבאת ממני את הצרות ואת האנשים הרעים,
כשכברת הדרך עודנה ארוכה משקה אותי בנוזלים,
שמא אומר שלום ויהיה בין המתים,
כפנינה בצמר גפן אחזת בי בחוזקה,
למרות כי ידעת שהדרך די קצרה,
את קולך אני שומעת כהד במנהרה,
איך אותי אתה בוכה ורוצה בחזרה.
דמעותיך נשמרות בשקית שקופה,
שפתיך נושקות לליבי ומחממות את נשמתי העטופה.
בכל יום וליל אתה חולם אותי ואני אותך,
איך שכובים אנו צד לצד ללא שום מבוכה.
אהבה בעלת תכולה עמוקה של יופי,
ללא כחל וסרק... מתוקה כסוכריית טופי,
אני ואתה אתה ואני כזיק המגיח מבעד לטרשים,
כמשהו טוב שצמח מתוך עולמות לא חיוביים.
אז אסכם מילותיי אליך אהובי היחיד,
אם תרצה לאהוב יהיה שם תמיד,
אל תחשוש להקים את המשפחה עליה חלמנו,
את חלומותיי תגשים ותהפוך אותם לחיינו.
אוהבת אותך מבפנים וגם מבחוץ,
ליבי רוקד ופועם ככביש סואן ולחוץ.
אהובתך. |