לא ידעתי אישה, כי אני פוחד
מכישלונות. למה את ליבי אני לוכד
בכלוב זהב של סגפנות, חוכמה והגיון.

אני שקול. נמנע מסיכונים, סיכון מחושב הינו מקור לגאווה.
אבל איני מותיר הרבה מקום לטעויות, להפתעות - לאהבה.
לעיתים אני מבקש לשלוח אל אדמת רגש בתולה, רגל יחפה.
הטופוגרפיה אקראית, אני נע בהיסוס. בהלה. נפשי נחשפה.

מסביב הם מדברים בג'יבריש, שמציתה את הדמיון.
אני מנסה להצטרף למסיבה, אך שוב אני כושל
בלשוני. אני איטי. אולי אשוב בהיותי בשל.