שירי אל / אפסי |
ספיגה אפסי. עכשיו אני תפוח בדבש, מוחזקת מגבעולי המת ומתנדנדת
בין המתיקות לבין הכלום שאחרי, האוויר, האוויר, הוא חונק
האוויר; תראי נוצרים אצלי חורים להזליף את מה שכואב לי, כי יש
לי מקום מוגבל לאחסן את הכאב.
הייתי מפסיקה את כל זה, אבל
אין לי כוח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|