מטלית לחות, מועברת בעדינות על הדפנות; עד מצב ספיגה אפסי, מצב
ספיגה אפסי. עכשיו אני תפוח בדבש, מוחזקת מגבעולי המת ומתנדנדת
בין המתיקות לבין הכלום שאחרי, האוויר, האוויר, הוא חונק
האוויר; תראי נוצרים אצלי חורים להזליף את מה שכואב לי, כי יש
לי מקום מוגבל לאחסן את הכאב.
הייתי מפסיקה את כל זה, אבל
אין לי כוח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.