ארבל הכרמלי / התרוממות |
מן הארץ מיד מורמת;
שם ידיי על עורפה המצטנע
בשיערה השופע,
אוחז בסנסיניה,
משתחל עם עזוזי בין שוקיה
עד תלפות חלציי
ויתערסלו חשקיי
ואז...
אנחנו ממריאים
בעלעול אדיר,
מתאבך,
ודוהר
אל הכוכבים, הירח והשמש
על-פי בחירתו של היצר.
10/06/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|