המציאות הביאה לי "לטמה" והשאירה אותי המום למחצה
חשבתי שהכל בסדר איתי, קצת אבדתי
ומתוך דלתה לכהות חושים אני יוצא
את עצמי אנ'לא מוצא.
החלום הכה בי ב"זפטה" כואבת נורא
הותירני ללא מענה.
אך עמדתי גאה, בלי חשש, בלי מורא,
כשמהצלפותיו אני מתענה.
בהקיץ נדדתי אם כך
בין חלום, למציאות, לחלום,
ולא מצאתי אותך
אז נשאתי עיניי למרום.
ובמרום רק התכלת לבד
שקטה, לא דוברת עברית.
בשתיקתה אותי היא שואלת
האם התחרפנתי סופית?
עניתי לה: "בובה, הקשיבי-
אין לי כל עסק איתך!
הרי ברור לחלוטין שאיתי עוד תריבי,
זה יסתיים בדמעות כך או כך!!!"
"שוב הזיות פרומתאוס?
שוב הזיות של גבורה???
שרוף חזיות פרומתאוס!
זרוק חזיות למדורה!!!"
קולה של אימי - רך, ענוג וביקורתי
העירני משנתי הערבה
ריח צנימים ונקניק מעושן,
הבל קפה וריבה... |
