צל
לו רק יכולתי לכבות את האור תמידית כדי שתצא מחיי
או לפחות, לא להביט מטה.
לחטוא בכמיהה לגוף ששייך למישהי אחרת ..
שתזדיין, ברבדים שלנו היא בכל מקרה לא קיימת.
נאחזת במילים הבודדות, חסרות המשמעות שלך, כאילו היו גלגל
הצלה.
שייקח אותי לאן בעצם? האנייה בין כה וכה טבעה.
מפזר ערפל ברחובותיי חסר ריח חסר טעם וחסר מרקם.
השקיפות הכמעט נעלמת שלך זזה ממקום למקום
ואני כבר עייפה מלרוץ
מתגעגעת למשהו שלא קיים.
צל |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.