היה זה יום רגיל כמו כל הימים לפניו. השמש זרחה בעצמה, יוצרת
גושים סרטניים אצל משתזפים חסרי אחריות. הדולר צנח באחוז נוסף
והסעיר את עולם העסקים. מלחמה חדשה ישנה פרצה במזרח התיכון.
לכאורה סתם עוד יום ראשון.
מעטים האנשים שידעו שביום זה נפלה ההחלטה שתשנה את גורל
האנושות לעד.
ההחלטה נפלה בחלונות הגבוהים ביותר. כל כך גבוהים שאפילו נשיא
ארה"ב בכבודו ובעצמו צריך לעלות במעלית כדי לקבל מהם הוראות.
שם בקומה הכי גבוהה של הבניין הכי גבוה בניו-יורק, ישבה קבוצת
אנשים מדושנים שישבו ולעסו מסטיקים (מקובל לחשוב שסיגרים
קובניים מהווים סמל סטטוס, אך בחברה הגבהוה דווקא ניפוח בלונים
ממסטיקים מהווה סמן להון ומעמד)...
שנתיים אחרי, במקום אחר לחלוטין, התעורר ביל משנתו העמוקה וקם
לעבודה. השעה הייתה רק 10:00 ולכן הוא נע בעצלתיים. ביל היה
יועץ פונקציונלי של תאגיד הענק 'אפליקציות הנביא', ששלט באותם
הימים בחצי כדה"א הדרומי, מלבד אוסטרליה וניו זינלנד. בתור
שכזה, גדל ביל בפנימיה מיוחדת לגידול יועצים פונקציונליים שבה
הוא למד בשקיקה את רזי המקצוע. ביל הצטיין בתפקידו ולאחר שנים
של הכשרה הוא עמד בכבוד בכל הדרישות מיועץ פונקציונלי אמיתי.
הוא יכל להרצות במשך שעות על נושאים לא ברורים ולא חשובים,
בשבע שפות שונות, כולל שימוש במיטב הbuzz words בכל שפה ושפה.
הוא יכל לעבוד עם איש מקצוע ולייעץ לו אלפי עצות שאין להן ולא
כלום עם השאלה שנשאלה.
בשעה 11:30 ביל היה בדרכו לעבודה, הוא התהלך לו לאטו, נהנה
מהשמש הקופחת, כשלפתע הבחין במראה מעט משונה. בור באדמה נפער
מתחת לעץ קטן ותמים למראה והעץ נפל לתוכו. לאחר מספר דקות בהן
עמד ביל משתהה ותוהה, נפער הבור מחדש ויצא משם עצם כלשהוא שלא
דמה כלל לעץ. העצם הזה היה צבוע בצבעי סגול כהה וצהוב ונראה
מלבני באופן מאוד לא טבעי ולא צפוי. ביל המופתע חשב לרגע וחייך
לעצמו. הוא נזכר בבקבוק הוויסקי ששתה אתמול כדי להוריד את
הוודקה ששתה קודם וגיחך. אין ספק שזה יכול להסביר את המחזה
שנראה לנגד עיניו. ביל המשיך בדרכו וכלל לא התייחס לתיבת הדואר
שהפכה לנגד עיניו לטרפז בצבע אוף וייט, עם שלשלאות מחוספסות
יוצאות ממנו.
עבר על ביל יום די עמוס. לאחר ארוחת הצהריים, הגיעו אליו 2
טכנאים שדרשו ייעוץ פונקציונלי. ביל נאלץ להסביר להם בתאילנדית
ויידיש את היתרונות הרבים של השימוש בארכיטקטורת אפליקציות
הנביא והשימושים הרבים של אינטרגציית השדה הגמיש שנועד להתאים
את כל מערכות האיטרציה הקוסמולוגית שיעבדו כולן בצורה
סינכרונית עם אירועי הפח"א ההסתדרותיים. ביל, עדיין חש מרומם
בעקבות השתייה של אתמול, שלא נדבר על בקבוק הבורבון ששתה
בצהריים, כך שהוא התקשה לשמור על ארשת פנים רצינית כל פעם
שדיבר על נוטיפיקציה.
כשביל סיים את הרצאותיו השעה הייתה כמעט 14:00 והוא התכונן
לחזור הבייתה, כשלפתע קיבל זימון דחוף לפגישה עם מועצת הנביאים
בכבודה ובעצמה. ביל הופתע מאוד משום שידע שבשעה זו מועצת
הנביאים עסוקה בדר"כ בהתהוללות פרועה עם נערי שעשועים וחבילות
מסטיקים. ביל אמנם הופתע, אך כמובן שלא יכל לסרב, שהרי האנשים
האלה החזיקו בכף ידם את גורל העולם(לא כולל אוסטרליה וניו
זילנד). ביל יצא מחדרו, עלה במעלית לקומה הגבוהה ביותר של
הבניין הגבוה ביותר בניו-יורק. שם, לאחר סריקת רשתית, טביעות
אצבעות ושלוש בדיקות רקטליות (בשלישית לא היה כל צורך והיא
הייתה בסה"כ שעשוע של מאבטח משועמם) הוא הורשה להכנס.
חדר הישיבות היה ענקי ומפואר להחריד, הקירות היו עשויים משיש
מהגוני והיו מלאים בתמונות תלת מימדיות. השולחן היה עצום וברור
היה שהוא עשוי מעץ משובח, עבודת יד של ילד הודי בן 12 שקיבל
עליו 50 סנט. מסביב לשולחן ישבו עשרות אנשים לבושי חלופות
הדורות עם עניבות צבעוניות של טלאטביז שנראו משועשעים ביותר.
במרכז השולחן עמד בחור בן 50 וניפח בלונים ממסטיקים באמצעות
הפרחות אוויר רעשניות לקול צחוקם של הנביאים. לאחר כדקה של של
שעשועים הבחין הבחור בביל עומד ליד הדלת. הוא קם במהרה, התיישב
על הכסא המרכזי והמפואר ביותר ודפק בפטיש הפלסטיק הענקי שלו על
מנת להרגיע את הרוחות.
"ביל פינקלשטיין, נכון? כן, כן. לפני שנתחיל עלי לקבל ממך
תשובה חד משמעית, כן או לא?"     ביל נראה מופתע "מה השאלה?".
"אינני יכול להגיד לך." ענה הנביא הראשי בקוצר רוח. "אז איך
אני אמור לענות?" שאל ביל. "אם תענה כן, תגלה את התשובה, אם
תענה בשלילה יהיו לכך השלכות חמורות על מצב הצבירה של האיברים
הפנימיים שלך" אמר הנבאי בחיוך בולט של שביעות רצוןן בעקבות
האיום המקורי שהמציא. ביל חכך בדעתו קלות וענה בהחלטיות "כן".
הנביא נראה זועם ומופתע מהתשובה. אין ספק שקיווה לממש את האיום
המעניין שלו.
"הכל החל לפני שנתיים. המערכת החדשה שלנו, 'אפליקצייות הנביא
8.17" יצאה לשוק. התגובות לא היו משביעות רצון. המערכת החדשה
שמיכנה את כל השליטה והארגון של העולם החופשי, לא הצליחה לתפקד
ולהפיק את המצופה ממנה. כמובן שהאשמה לא הייתה במערכת, שהרי
היא מושלמת(כל הנביאים מסביב לשולחן הנהנו בראשיהם לאות
הסכמה). הבעייה היתה שהעולם במבנה הנוכחי שלו לא תאם את דרישות
המערכת. עמדו בפנינו שתי אופציות. להתאים את המערכת לעולם, מה
שכמובן נפסל על הסף, או להתאים את העולם למערכת. במשך שנתיים
ישבו טובי מומחי הסטנדרטים בעולם וגיבשו סטנדרט לכל דבר ודבר
בעולם כולו כך שיתאים למערכת. היום התחלנו בביצוע ההסבות.
בוודאי הבחנת בדרכך לעבודה בחלק מן השינויים המבורכים שהנהגנו,
כמו הסטנדרט החדש לעצים ותיבות דואר. על ביצוע ההסבות פיקח ראש
אגף ההסבות, ג'ון סמית', אך לצערנו דווקא היום קרתה טרגדיה.עקב
טעות מצערת, אך מובנת, הוגדר ג'ון בתור קופסת שימורים בטבלאות
של 'אפליקצית הנביא' ולא בתור בן-אדם כפי שראוי היה. ג'ון
עכשיו בדרכו לחנויות לשווק המוני ואנו צריכים מחליף. ועכשיו
השאלה הגדולה, שעליה כבר השבת בחיוב, האם ברצונך להחליף את
ג'ון בתפקידו בתור ראש אגף הסבות?"
עשר שנים אח"כ התעורר ביל משולחנו. היום לא יהיה יום רגיל חשב
לעצמו, לאחר עשר שנות עבודה מאומצת סוף סוף הותאם העולם
כולו(מלבד אוסטרליה וניו זילנד) למערכות 'אפליקציית הנביא'.
ביל קם, פשט את חליפותיו ויצא לעבודה. מעל ראשו צלצלו החתולים,
מחפשים מסתור מקרני כוכב מאדים הקופח. הוא הגיע לפגישה עם
נביאי האפליקציה, עלה במעלית לקומה הגבוהה ביותר של הבניין
הגבוה ביותר של ניו-יורק, עבר את הבדיקות ההכרחיות ונכנס לחדר
הישיבות.
הנביאים היו עסוקים במשחק תופסת גועש, כאשר מידי פעם נביא נרגש
ברח במהירות וקפץ דרך החלון כדי להתחמק מתופסו. הנביא הראשי
הבחין בביל, עצר את המשחק והרגיע את כולם. בכובד ראש הוא פנה
לביל ושאל אותו "כן או לא?"