סיוטים קודחים את סוף הלילה
והאור כבר נוגח בתריסים,
שובל אחר שובל מתאדה השקט
מכבישים סואנים.

זרם טיפות מים קרות
מנהל מרדף
אחר שאריות שינה אחרונות
כנתלשות מענן.

קול זר מדבר ברדיו
אותו קול זר ובודד
שמחכה בתיבה הישנה כל בוקר
ואני - מעולם לא הצעתי לו תה.

בין האדים המהבילים
מסתננות לאיטן מחשבות
מרחפות וכבות
בשקיפות הרגעים.

את שנתך טורדות ציפורים
כוס הקפה התקררה מזמן
על השולחן - פתק ועליו נכתב
"אני אוהב אותך",
וכפית סוכר -
שאני תמיד שוכח להוסיף.

הוקרא בערבמה מס' 73