מיטה גדולה שמספיקה לשני אנשים.
ארון גדול עם מראה גדולה עליו, אני רואה את ההשתקפות שלי
בתוכה, את כולי, כל כך קטנה.
שני חלונות שמשקיפים אל חופש ווילון כהה שמסתיר אותו.
רק את קול הרוח שעושה המאוורר אפשר לשמע בשקט הנצחי הזה.
אני לא מדברת, רק שוכבת ובוהה.
מעליי מסתובבים להם המוני זיכרונות, לידי אין אף אחד, אני
שוכבת לבד במיטה הגדולה הזאת, שוכבת בצד השמאלי, כמו תמיד, הצד
הימני היה שלך.
בחוץ יש צעקות של אנשים אבל בפנים שקט, לי אין עם מי לריב, אתה
לא פה עכשיו, אתה גם אף פעם לא תהיה.
בחדשות מספרים על בחורה שברחה מהבית ונעדרה המון זמן, בסוף
מצאו אותה חייה באושר עם זה שהיא אוהבת.
גם אני רוצה לברוח ולא אכפת לי שכולם יחפשו אותי, ולא אכפת לי
שיחשבו שאני מתה, אני רק רוצה לברוח ולחיות באושר איתך, אבל
אתה לא שם כדי שאני אברח אלייך.
קר לי, ושמיכה זוגית שכיסתה את שנינו פעם מכסה אותי גם עכשיו,
אבל לא אותך, והרבה זיכרונות של שנינו מחובקים עוטפים אותי
עכשיו ומחממים לי את הלב, הדמעות מחממות את הפנים.
והמראה הגדולה מראה לי את כולי, היא לא מראה לי אותך, כי אי
אפשר לראות אותך, אתה חלק מהשקט הנצחי הזה.

מיטה גדולה שמספיקה לשני אנשים.
ארון גדול עם מראה גדולה עליו.
שני חלונות שמשקיפים אל חופש ווילון כהה שמסתיר אותו.
רק את קול הרוח שעושה המאוורר אפשר לשמע בחדר הריק הזה.
בחדשות מספרים על בחורה שהתאבדה מרוב געגועים לאחד שאהבה פעם
ונהרג בפיגוע.
עכשיו שנינו חלק מהשקט הנצחי הזה.