המכתב בוער בידי
לא ייתכן שזו אמת
אף פעם לא חשבתי שאפשר כך לטעות
הוא היה - ואיננו עוד.

החרטה צורבת בגרוני
לא נותנת לי מנוח
איך אפשר לחיות עם הידיעה
שאני רע, ושהפחדנות אותי ניצחה.

האנוכיות שהשתלטה עליי
אותו רגע לא אשכח
מה החפץ לי בהשוואה אליך
איך אוכל לכפר על הרעה.

הדם שממנו ברחתי שנים
מכה שוב בפניי, מכה בעורי
הסחרחורת אוחזת בי, והמראות שבים
הדם שלך - שנשפך בגללי.

אז עכשיו אני כותב לך,
מבקש את סליחתך.
אחי היקר, אין עוד טעם לחיי
הגלגל ממשיך קדימה, אך מאותה שנייה
אני לנצח תקוע מאחורה, איתך.